החלטה בתיק בר"ע 39779-05-12

1.         לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בבאר שבע בשבתו באילת (בל 1668-07-11; השופטת יהודית הופמן), בו נדחה ערעורו של המבקש על החלטת הוועדה הרפואית לעררים בנפגעי עבודה (להלן גם - הוועדה) מיום 19.5.2011.

2.         עניינו של המבקש הוחזר לוועדה מושא הערעור על פי פסק דין של בית הדין האזורי מיום 8.2.2011 (בל 2214/09; השופט יוחנן כהן; להלן - פסק הדין הראשון) אשר הורה על החזרת עניינו של המבקש אל הוועדה באותו הרכב על מנת שתתייחס התייחסות עניינית ומנומקת לבדיקות השמיעה מיום 26.3.2008, ומיום 8.4.2008 וכן לבדיקת הברה מיום 11.1.2009. במסגרת פסק הדין, קבע בית הדין האזורי כי המבקש יוזמן לוועדה ויוכל לטעון טענותיו בעניינים אלו.

3.         הוועדה אליה הוחזר עניינו של המבקש קבעה בהחלטתה מיום 19.5.2011 כי בדיקת השמיעה מיום 11.11.2008 " היא בדיקה מהימנה אשר מייצגת את הליקוי בשמיעה שנגרם עקב חשיפה לרעש ולכן הנכות השמיעתית נקבעת עקב בדיקה זו.". הוועדה הותירה על כנה את החלטתה הקודמת וקבעה כי למבקש 0% נכות מיום 1.1.2011, לפי סעיף 72(1)ב1 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) (להלן - התקנות).

4.         בפסק הדין מושא הבקשה דחה בית הדין האזורי את ערעור המבקש וקבע כי " אין ספק כי הוועדה מילאה את החלטת כב' השופט יוחנן כהן בפסק הדין, בחנה ונימקה את מסקנתה כשהיא מתייחסת לכל בדיקות השמיעה שהתבקשה להתייחס אליהן. הוועדה נימקה את החלטתה ויישמה כראוי את הוראות הסעיף ברשימת הליקויים. כאמור, העובדה שליקוי השמיעה של המערער הוכר כפגיעה בעבודה, אינה בהכרח ראיה כי למערער אחוזי נכות עקב ליקוי זה. בחינת אחוזי הנכות היא מסמכותה של הוועדה הרפואית לאור תוצאות הבדיקה...". (להלן - פסק הדין השני).

5.         בבקשת רשות הערעור חוזר המבקש על הטענות אותן העלה בבית הדין האזורי. לדבריו, הוועדה התעלמה מבדיקות שנעשו בשנים שלאחר שנת 2008 ואף לא נימקה את החלטתה. עוד הוא טוען כי יש להחזיר את עניינו לוועדה בהרכב אחר על מנת שתסביר האם מסקנתה היא כי למבקש ירידה בשמיעה של לפחות 45 דציבלים בכל אחת מאוזניו. המבקש טוען כי על הוועדה לפרט את דרך החישוב שלה וכי אם החישוב לא נעשה בהתאם לאמור בסעיף 72(1) לתקנות, על הוועדה לחשב מחדש את רמת הירידה בשמיעה ולפרט את מסקנתה.

6.         לאחר שעיינתי בבקשה ובכל חומר התיק שבפני ובחנתי את טענות המבקש, לא מצאתי מקום להתערב בפסק דינו של בית הדין האזורי וליתן רשות ערעור עליו.

7.         עיון בהחלטת הוועדה מלמד כי החלטה זו הייתה מנומקת ובהירה וכי לא נפלה בה טעות משפטית. הוועדה רשמה את תלונות המבקש, התייחסה בהתאם להוראותיו של בית הדין האזורי בפסק הדין הראשון לבדיקות השמיעה מיום 26.3.2008, מיום 8.4.2008 ומיום 11.11.2008 וכן לבדיקת הברה מיום 11.1.2009 והסבירה מדוע שתי הבדיקות הראשונות אינן מצביעות על ליקוי שנגרם עקב חשיפה לרעש. בעניין בדיקת הברה, ציינה הוועדה כי לא ניתן היה לבצע בדיקה מהימנה, בשל חוסר שיתוף הפעולה והפעלה שרירית מוגברת.

8.         הכלל הוא כי בית הדין מתערב בהחלטת הוועדה אם מתגלית בה טעות משפטית. לאחר שבדקתי את החלטת הוועדה לא שוכנעתי כי נפלה טעות משפטית בהחלטה זו וכך גם לא נמצאה טעות בפסק דינו של בית הדין האזורי שיש בה כדי להצדיק מתן רשות ערעור. אשר על כן, דין הבקשה להידחות.

9.         סיכומו של דבר - בקשת רשות הערעור נדחית ללא צו להוצאות.           

ניתנה היום,  ל' סיון תשע"ב (20 יוני 2012) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: